ת"א 1537/05

תקציר

התיק סובב סביב תאונה קשה שהותירה את התובע, ואדים רוזנברג, משותק מגובה הפטמה ומטה. התאונה אירעה באישון לילה כאשר רוזנברג נפל לבור באתר בנייה מגודר בבעלות רשות הפיתוח אשר הושכר לנתבעת מס' 1, אליהו הר ציון לוינסקי בע"מ. האתר הושכר בשכירות משנה לקבלן משה איתן ואחיו בע"מ, שהחלו בעבודות בנייה שנפסקו לפני התאונה. העובדות המהותיות אינן שנויות במחלוקת. אתר הבנייה, שהושאר ללא השגחה במשך זמן רב, היה מגודר. עם זאת, פלשו אליו מכורים לסמים, כולל התובע, שהיה בעל עבר של עבירות הקשורות לסמים. התובע טוען כי בליל התאונה הוא נכנס לאתר דרך שער פתוח, צעד כעשרה מטרים ונפל לבור עמוק כשהוא סובל מחבלות קשות. הנאשמים טוענים כי רוזנברג היה מסיג גבול, תחת השפעת סמים, ונכנס למקום בכוונה לבצע פשע, כלומר אין להם אחריות. לחילופין, הם טוענים כי גם אם התרשלו, התובע נושא במידה ניכרת של אחריות לאירוע. התובעת, לעומת זאת, טוענת כי הנתבעים לא נקטו אמצעי בטיחות נאותים, כגון איטום נאות של כל הבורות והפירים, במיוחד לאור העובדה שהיו מודעים להימצאותם של מכורים לסמים במקום. הם גם לא הצליחו לפנותם למרות שהיו מודעים לסכנה החמורה הנשקפת מהם. פסק הדין קובע כי למרות שהתובע אכן היה מסיג גבול, הנתבעים הפגינו רשלנות פושעת. גדר האתר נפרצה ושלטי האזהרה זכו להתעלמות. בנוסף, ניכר היה כי האזור הפך לגן עדן למכורים לסמים והיווה סכנה חמורה לציבור. השופט קובע כי התובע נושא ב-45% אשם באירוע התורמת לו. יתרת האחריות מתחלקת בין הנתבעים. הנתבעת מס' 1 והקבלן אחראים במשותף ל-35% מהנזק, כאשר 25% מיוחסים למשטרת ישראל ו-10% הנותרים לנתבעת מס' 1 ולקבלן. 20% הנותרים מיוחסים לנאשמת 3, העירייה, בגין הימנעותה מפינוי המכורים לסמים למרות שהייתה מודעת לסכנה. כן חויבה העירייה בהוצאות משפט לחברת הביטוח, הפניקס, ולמנהליה של הנתבעת מס' 1. עוד צוין בפסק הדין כי הדיון במכלול הנזקים נדחה, והוצאות התובע בגין התייצבות לדיון הבא יחולקו בין כל הצדדים בהתאם לחלוקת האחריות הנ"ל.