בר"ע 212/75

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין בני זוג נשואים – איש ואשתו – בנוגע לתביעת המזונות של האישה. האישה, תושבת ישראל, דרשה תמיכה כספית מבעלה, המתגורר באנגליה. המחלוקת המרכזית נסובה סביב גובה המזונות הראוי. במסגרת ההליך המשפטי ביקשה האישה למנוע מהבעל לעזוב את הארץ, וכתוצאה מכך הוצא צו עיכוב יציאה מהארץ במעמד צד אחד על ידי בית המשפט. הבעל ערער על צו זה, וערער על הדרישה להפקיד פיקדון במזומן או ערבות כתנאי לביטולו. השופט ח' כהן, בקבלו את הערעור, קבע כי מאחר שאין ראיות לנכסי הבעל בישראל, צו העזיבה אינו מוצדק. כהן הוסיף והדגיש כי חוסר היכולת לכלוא אדם מחוץ לגבולות ישראל אינו נופל בגדר התקנות הרלוונטיות. פסק הדין הדגיש גם את הפסול שבמעצר אדם בישראל כדי לאלץ אותו לשלם מזונות, במיוחד כאשר אין ערובה לביצוע פסק הדין. בהדגישו את הצורך לכבד את זכותו של אדם לנסוע ואת הרגלי חייו, נקבע בפסק הדין כי יש להוציא צו יציאה כזה רק אם קיימות ראיות קונקרטיות לנכסי הנתבע בארץ. משכך, קיבל בית המשפט את הערעור והסיר את התנאי להפקדת המזומן או הערבות, תוך רישום עיקול כדין על חלקו של הבעל ברכוש המשותף של בני הזוג.