ע"א 1661/09

תקציר

פסק הדין בתיק זה סובב סביב תביעת המערערים נגד ועדות התכנון והבניה, תוך התמקדות ברשלנות הנטענת ביחס להתמשכות הליכי התכנון ומניעת היתרי בנייה לרכושם. בית המשפט הכיר בקיומה של חובת זהירות מושגית שחבות ועדות התכנון כלפי בעלי הנכסים, הטומנת בחובה אחריות פוטנציאלית במקרים של רשלנות. עם זאת, לאחר עיון בטענות הצדדים, בראיות ובחוות דעת המומחים, לא מצא בית המשפט הוכחות מספיקות לרשלנות או הפרת חובה חקוקה על ידי המשיבים. נקבע כי בית משפט קמא שגה בניתוח לוח הזמנים בכך שלא הביא בחשבון את כל התקופה הרלוונטית עד פברואר 1995, שהייתה חיונית לבחינת התנהלות המשיבים. למרות העיכוב בהשתלשלות האירועים, לא נקבע מעשה או מחדל רשלני ספציפי של הוועדות, בפרט בכל הנוגע להארכת הכנת מפת המדידה ותיאום עם גורמים אחרים. בית המשפט ציין את המורכבויות הכרוכות בכך, כגון שינויים רגולטוריים והצורך באמצעי תכנון חדשים, כמו מפת המדידה, שהיו בחיתוליהם בתקופה הנדונה. זאת ועוד, נדחתה סוגיית ההפליה של המערערים לעומת החלקות השכנות, שכן הבדלים משמעותיים בדרישות המיקום והגישה הצדיקו את הטיפול המגוון. בית המשפט דחה גם את הטענות להפרת חובה חקוקה, והדגיש כי דרישות החוק שעליהן הצביעו המערערים אינן מקיפות חובות ספציפיות הרלוונטיות לעניינם. בסופו של דבר, הערעור נדחה, כאשר בית המשפט הורה למערערים לשלם שכר טרחת משפט, תוך שהוא מדגיש כי תלונותיהם אינן עולות כדי רשלנות בת תביעה או הפרה סטטוטורית מצד הוועדות. פסק הדין הדגיש גם את הרציונל לפיו ניתן למערערים פיצוי משמעותי בגין הפקעת מקרקעין, ודילל עוד יותר את טענותיהם לפגיעה עקב שיהוי פרוצדורלי.