בש"א 3095/02

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך כספי בין שני צדדים, המבקש שהוציא חשבוניות, והמשיב ששילם תשלומים עבור עבודות בנייה בפרויקט במודיעין. עיקר המחלוקת הייתה בעניין תשלומי מס ערך מוסף (מע"מ), כאשר המבקשת ביקשה לחייב את המשיב בסכומים אלה. המשיבה טענה כי כבר שילמה את מלוא הסכום, לרבות מע"מ, לספקיה של המבקשת, והעבירה רשימת תשלומים בסך כולל של 2,113,771 ₪ בצירוף אישורי הבנק. בית המשפט, שהכיר במורכבות החשבונאית, מינה רואה חשבון חיצוני לחקור. דו"ח רואה החשבון אישר את עמדת המשיב כי הוסכם על סכום של 1,806,642 ₪, אך הטיל ספק בהרכב הרשימה שהציג המשיב וציין כי היא כוללת חיובים שהמבקש חולק עליהם. הדו"ח זיהה כ-150 אלף שקל של תשלומים שנראו כמנוגדים להחלטה שיפוטית קודמת, כולל תשלומים שיועדו למפקח הבנייה ולמועצה המקומית. למרות הזדמנויות שניתנו לשני הצדדים לספק הבהרות בנוגע לתשלומים, התשובות לא היו מלאות. בית המשפט, שביקש לבסס את האמת העובדתית, קבע כי חלק מהתשלומים אכן לא היו צריכים להיות מוטלים על המבקש, וכי המשיב שילם תשלומים משמעותיים נוספים. בשל חלוף הזמן ומורכבות התיק, החליט בית המשפט שלא למנות רואה חשבון אחר, ובמקום זאת הפעיל את שיקול דעתו לאמוד את הסכום המגיע. בהתחשב במע"מ שלא שולם, בתביעות שכנגד של המשיב ובתשלומים ששולמו לספקי המבקש, קבע בית המשפט כי על המשיב לשלם למבקש סך של 100,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מחודש יוני 2000. ההחלטה התקבלה בהיעדר שני הצדדים, ולא נפסקו הוצאות. פסקה ארוכה ומקיפה זו מתמצתת את הפרטים המרכזיים של פסק הדין, ומאזנת בין הקיצור לבין ההקשר המתבקש.