עמ"נ 62404-02-20

תקציר

בית המשפט קבע כי החלטת ועדת הערר בדבר ארנונה שחייב סניף בנק היא סבירה ומבוססת, ועל כן בית המשפט לא יתערב. ועדת הערר קבעה כי הנכס המדובר, סניף בנק עם מקלט במרתף, מהווה מבנה אחד וכי האזור כולו חייב בארנונה. אי השימוש החלקי של הבעלים בנכס, במקרה זה, המרתף, לא העניק פטור ממסים, שכן הוא לא היווה יחידה אוטונומית נפרדת. גם המקלט במרתף, המיועד לשימוש עובדי הבנק ולקוחותיו במקרי חירום, נחשב בשימוש ולכן אינו פטור ממס. כמו כן, דחה בית המשפט את טענת הבנק כי יש לסווג את המקלט כקרקע המנוהלת על ידי ההנהלה הראשית של הבנק, כפי שהוחזקה על ידי הסניף עצמו. הבנק טען גם לפטור או להנחת מס, שלטענת בית המשפט אינה מוצדקת על פי חוק. על פי צו הארנונה, הבנקים כפופים לשיעורי מס ספציפיים, והמקלט במרתף לא עמד בדרישות להפחתת מס מכיוון שלא שימש לצרכי ניהול או נמצא בנפרד מהסניף. לבסוף, בית המשפט מצא כי סיווג סוגי הבנייה על ידי העירייה אינו מצדיק את פיצול הנכס לשתי יחידות נפרדות. משכך, נדחה הערעור שהגיש הבנק, והבנק חויב בהוצאות המשפט של המשיב בסך 10,000 ₪.