רע"א 23866-08-24

תקציר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, רע"א 23866-08-24, ניתנה החלטתו של כבוד השופט חאלד כבוב, לדחות בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע. החלטת בית המשפט המחוזי דחתה בקשות של המבקשת (יגאל יאמין החזקות בע"מ) למתן סעדים זמניים, ובכללם איסור מכירה של גידולים חקלאיים במושב תלמים ומינוי כונס נכסים זמני על נכסי חברה משותפת. **רקע והשתלשלות ההליכים:** המבקשת, העוסקת בגידול, אחסון ושיווק תוצרת חקלאית, הקימה יחד עם המשיבה 1 (בן ציון טרבלסי עבודות עפר בע"מ) חברה משותפת (משיבה 4) לצורך שיתוף פעולה בגידולים חקלאיים, לרבות גידולי בצל ותפוחי אדמה במושב תלמים. נטען כי המשיבים אספו את הגידולים, מכרו אותם, וסרבו לשלם למבקשת את חלקה. הבקשה הנוכחית מצטרפת לשורה של הליכים קודמים בין הצדדים, שהתנהלו בערכאות שונות. הליכים אלו כללו תביעה בבית משפט השלום באשדוד, שם ניתן תוקף של החלטה להסכם פשרה בנוגע לגידולים בתלמים, ותביעות נוספות בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בנוגע לגידולים אחרים. **החלטת בית המשפט קמא (המחוזי):** בית המשפט המחוזי דחה את בקשות המבקשת לסעדים זמניים, וזאת בעיקר מטעמים של שיהוי וחוסר סיכוי יחסיים של התביעה. נקבע כי השיהוי בהגשת הבקשות, אשר הוגשו באיחור ניכר לעומת הזמן בו התעורר הצורך, מהווה עילה לדחייה. כמו כן, נקבע כי סיכויי התביעה נמוכים מכיוון שביטול הסכם הפשרה דורש הליך בפני הערכאה שנתנה לו תוקף, והצורך בתביעה נגזרת להגנה על זכויות החברה המשותפת. בנוסף, בית המשפט קמא לא השתכנע מקיום נזקים גבוהים כנטען, ומצא כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת, שכן הנזק העלול להיגרם לה הוא כספי בעיקרו וניתן לפיצוי. **בקשת רשות הערעור והכרעת בית המשפט העליון:** המבקשת עתרה לבית המשפט העליון למתן רשות ערעור, בטענה כי בית המשפט קמא טעה בקביעותיו בנוגע לסיכויי התביעה, ובפרט בנוגע לזכויותיה בגידולים בתלמים, המהווים לשיטתה נכסי החברה המשותפת. המבקשת טענה כי יש לה עילה אישית לפיצוי בגין קיפוח. כבוד השופט חאלד כבוב דחה את הבקשה. ראשית, נקבע כי בקשת רשות ערעור על החלטה אחרת תיעתר רק במקרים חריגים, כאשר אי-התערבות מיידית עלולה לגרום לנזק ממשי או להתנהלות שגויה של ההליך. במקרה זה, לא נמצאו טעמים מבוררים המצדיקים מתן רשות ערעור, שכן גם אם ייגרם למבקשת נזק, הרי שהוא נסב על נזק כספי בלבד, הניתן לפיצוי בסיום ההליך. שנית, אף לגופו של עניין, הובהר כי קביעות בית המשפט קמא נכונות. הסכם הפשרה, שקיבל תוקף של החלטה שיפוטית, מהווה משכה משמעותית לביטולו. בנוסף, נדרשת הוכחה ברורה לנזקים הנטענים, ולגבי הסעדים הנוספים, על המבקשת לבסס את תביעתה בהתאם לדין. השיהוי בהגשת הבקשות אף הוא עומד למבקשת לרועץ. לבסוף, הובהר כי בקשת המבקשת למינוי כונס נכסים זמני לא התקבלה כלל בבית המשפט המחוזי, אלא נדחתה לאחר שלא הושגה הסכמה בין הצדדים, וכי מינוי כונס נכסים הינו סעד חריג הניתן במקרים קיצוניים בלבד. **השלכות משפטיות וחידושים:** ההחלטה מדגישה את העקרונות המשפטיים המנחים במתן סעדים זמניים ובבקשות רשות ערעור על החלטות כאלו: 1. **היקף הביקורת השיפוטית על סעדים זמניים:** בית המשפט העליון נוקט גישה שמרנית בהתערבות בהחלטות ערכאות דיוניות בענייני סעדים זמניים, תוך שמירה על שיקול הדעת הרחב של הערכאה הדיונית. התערבות תיעשה רק במקרים חריגים של השפעה בלתי הפיכה או מהותית. 2. **חשיבות הסכם פשרה:** החלטה מדגישה את המשקל המשפטי הגבוה הניתן להסכמי פשרה שקיבלו תוקף של החלטה שיפוטית. ביטולם אינו דבר של מה בכך ודורש הוכחה של טעמים כבדי משקל. 3. **שיהוי כעילה לדחייה:** שיהוי בהגשת בקשה לסעד זמני, במיוחד כאשר הוא משפיע על זכויות הצדדים או על ניהול הליך תקין, יכול להוות עילה מספקת לדחיית הבקשה. 4. **הבחנה בין נזק כספי לנזק בלתי הפיך:** ההחלטה מבחינה באופן ברור בין נזק כספי, אשר ניתן לפיצוי בסיום ההליך, לבין נזק בלתי הפיך, המצדיק התערבות שיפוטית מיידית. 5. **סמכות עניינית והגשת תביעות:** ההחלטה נוגעת גם לסוגיות של סמכות עניינית והגשת תביעות, כגון הצורך בתביעה נגזרת להגנה על זכויות חברה ופנייה לערכאה המתאימה לביטול הסכם פשרה או לדון בנזקים שנגרמו כתוצאה מסעד ארעי. בסיכומו של דבר, ההחלטה של בית המשפט העליון מחזקת את האופן שבו ערכאות דיוניות נוהגות בנוגע לסעדים זמניים, תוך הדגשת חשיבותם של הסכמי פשרה, הצורך בפעולה מהירה ויעילה מצד מבקשי הסעד, והקפדה על עקרונות של שיהוי וסיכויי התביעה.