ת"א 5719-09-14

תקציר

התובעים, תושבי היישוב הקהילתי שריד, טענו כי יש לבטל סעיפים מסוימים בהסכם התושבים ובתקנון האגודה הקהילתית. סעיפים אלה התנו את רכישת זכויות הקניין ביישוב ובמגורים בו בחברות באגודה הקהילתית. התובעים טענו כי סעיפים אלה פוגעים בזכות היסוד של התושבים לחופש התאגדות ובזכויות הקניין שלהם. עוד טענו כי סעיפים אלה מהווים תנאים מפלים בחוזה אחיד, ולכן יש לבטלם. בנוסף, התובעים שפרשו מהאגודה הקהילתית ביקשו לקבל פטור מתשלום מיסי האגודה ומקיום החלטותיה, ואילו האגודה טענה כי הסכם המשכנתא וחוק העשיה מחייבים אותם לעשות כן. בית המשפט קבע כי הסעיפים הקושרים בין זכויות במקרקעין ומגורים ביישוב לבין חברות באגודה בטלים בשל היותם מנוגדים לתקנת הציבור. לפיכך יכלו חברי האגודה לפרוש ממנה, ולאחר מכן תקנון האגודה והחלטותיה לא יחייבו אותם עוד. בית המשפט מצא כי גם סעיפי ההסכמים והתקנון, שחייבו את התושבים לקיים את החלטות האגודה ולשלם את מיסיה גם לאחר פרישתם מהאגודה, בטלים, שכן הם פגעו בחופש ההתאגדות והעמידו את החבר הפורש בעמדת נחיתות. כמו כן, קבע בית המשפט כי התובעים שפרשו מהעמותה לא חויבו לשלם את מיסי האגודה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, שכן האגודה לא הוכיחה כי תובעים אלה צרכו את השירותים המדוברים ולא שילמו עבורם. העמותה יכלה לגבות מהתובעים רק עבור שירותי בחירה נוספים בהתאם לצריכה בפועל. עוד קבע בית המשפט כי המסגרת המשפטית המתאימה לבחינת טענות התובעים בדבר בטלות הסעיפים בתקנון האגודה הקהילתית ובהסכם המשכנתא, היא חוק החוזים, ולא חוק החוזים האחידים כפי שטענו התובעים. לבסוף, בהתחשב באופן שבו ניהלו התובעים את תביעתם, החליט בית המשפט שלא להורות על הוצאות, למרות שגם התביעה העיקרית וגם התביעה שכנגד התקבלו בחלקן.