ת"א 2309/06

תקציר

בעלי השליטה בחברת שאפ בע"מ (החברה) הם התובעים במקרה זה. החברה נקלעה לקשיים כלכליים ונכנסה לפירוק בדצמבר 2004. כמו כן היו בידי התובעים ציוד כלשהו, לרבות משאבת בטון, מנוף, מתקן בטון וצינורות מתכת, שלטענת כונס הנכסים של החברה אינו חלק מנכסי החברה. על מנת להבטיח פירעון שני שיקים לנתבעת בסך 84,534 ₪, הסכימו התובעים כי הנתבעת תוכל לקבל חזקה במשאבת הבטון ולקזז את ערכה מהשיקים אם לא יכובדו. חוב החברה לנתבעת עמד בפועל על 41,095 ₪, והתובעים דרשו את יתרת ערך הציוד, או לחילופין תשלום עבור השימוש בו. עוד טענו התובעים כי מכרו את הציוד לנתבע תמורת 80,000 דולר, דבר שהנתבעת הכחישה. בית המשפט מצא כי לא מדובר בעסקת מכר אלא בהסכם משכון, בו משאבת הבטון ניתנה כבטוחה לחוב החברה. שאר הציוד הועבר לנתבעת לאחסון ולא נכלל במשכון. בית המשפט קבע את שווי הציוד כ-566,186 ₪, ומאחר וחוב החברה לנתבעת עמד על 41,095 ₪, זכאים התובעים ל-525,091 ₪. עוד קבע בית המשפט כי לנתבעת זכות שעבוד על הציוד שסופק להם, לפי חוק מטלטלין. סך החוב של החברה לנתבע, כולל שיקים ושירותי תיקונים, עמד על 125,629 ₪. הנתבע חויב לשלם לתובעים את שווי המשאבה, בניכוי דמי אחסנה וחוב החברה, שהסתכם ב-63,000 ₪ בניכוי 14 חודשי דמי אחסנה (13,000 ₪) וחוב החברה (125,629 ₪), והותיר את התובעים עם 36,371 ₪. כן חויבה הנתבעת להשיב לתובעים את יתרת הציוד לאחר ניכוי דמי האחסנה, שהסתכמו בסך 28,000 ₪ לתקופה שמדצמבר 2004 ועד למועד פסק הדין. בקשת התובעים לתשלום נאות עבור הציוד נדחתה, והנתבע חויב לשלם לתובעים הוצאות משפט, לרבות אגרת בית משפט, אגרת עדים ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ. סכום פסק הדין היה אמור להיות משולם עד ליום 15.11.2007.