תא"מ 32011-03-17

תקציר

הנאשם נתן לחברו לוינגר צ'ק פתוח כטובה, יחד עם שישה אחרים במועדים שונים, המאפשר לו למלא את כל הפרטים הדרושים. לוינגר מסר את הצ'ק הזה למרצבך, שהשתמש בו כדי לקבל הלוואה מהתובע, שמרצבך לא הצליח להחזיר. הצ'ק המדובר שימש אז כבטוחה להלוואה. הנתבע טוען כי התובע, יחד עם מרצבך, השלימו את פרטי השיק על ידי הטבעת חותמת החברה עליו, כך שייראה כאילו החברה היא המוטבת. עם זאת, בית המשפט לא מצא כל ראיה לכך ופסק לטובת התובע. עוד קבעה השופטת כי גם אם התובע היה משלים את השיק, עדיין הנתבע היה אחראי להחזר הסכום, שכן הוא נתן ללוינגר הרשאה בלתי מוגבלת למלא את הפרטים. יתר על כן, השופטת ציינה כי טענת הנתבע לתמורה חלקית נעדרת שחר, שכן החובה לפרוע את השיק קיימת ללא תלות בשאלה אם המחזיק הכיר את המוטב. בנוסף, דחתה השופטת את הטענה כי התובע אינו הבעלים החוקיים של השיק, שכן הנתבעת לא הביאה ראיות לכך. השופטת גם הסכימה עם עמדת התובע כי השיק שימש כמתוכנן וכי הנתבע, יחד עם לוינגר, היה מודע לכך שהשיק ייסחר למלווה. בסיכומו של דבר, קבעה השופטת כי הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו ועליו לפרוע את השיק, תוך שהיא מורה על המשך הליכי ההוצאה לפועל ופוסקת לתובע הוצאות משפט בסך 6,000 ₪.