ע"ע 41516-01-22

תקציר

פסק הדין עוסק באחריות המשטרה למעשי הטרדה מינית שביצע קצין בכיר, המשיב מס' 1, כלפי המערער. בית הדין מכיר בכך שהטרדה מינית במקום העבודה, במיוחד בארגונים היררכיים כמו המשטרה, היא סוגיה משמעותית, הפוגעת בכבוד האדם ובשוויון. המשטרה לא עמדה בחובות לפי החוק למניעת הטרדה מינית, ובפרט בהבטחת סביבה נקייה מהטרדה ובהגנה נאותה על המתלוננת לאחר תלונתה. המערערת סבלה מהטרדות מילוליות והחפצה, והדגישה את הצורך של המעסיקים לנקוט ברצינות באמצעי מניעה ותיקון. למרות שהמשטרה טיפלה בתחילה בתלונתה כראוי על ידי השעיית המטרידה ולאחר מכן פיטוריה שלה, היא לא הגנה כראוי על המערערת לאחר התלונה, הותירה אותה ללא תפקיד סטנדרטי ולא סיפקה ראיות ממשיות לאמצעי מניעה בתחנה שלה. בנוסף, בית המשפט מצא התנהגות בלתי הולמת בטיפול בשינוי תפקידה בעקבות התלונה. בית המשפט פסק למערערת 40,000 ₪ לפי החוק למניעת הטרדה מינית וזיהה הפרת תום לב, ופסק 30,000 ₪ נוספים בגין התנהגות זו. עם זאת, בית הדין דחה את הטענה להתעמרות במקום העבודה, והכיר במתחים אך לא בהתנהגות בלתי הולמת מערכתית. פסק הדין משקף הערכה דקדקנית של אחריות ארגונית, ומדגיש כי אמצעים אפקטיביים חייבים להיות פרואקטיביים, מתמשכים ואמיתיים בהגנה מפני הטרדה מינית ובטיפול בה.