סע"ש 42031-04-18

תקציר

בית הדין הכיר בקיומם של יחסי עבודה בין התובעת לנתבעת בדיעבד. התובע, שעבד אצל הנתבעת למעלה מ-15 שנה, היה זכאי לזכויות סוציאליות, לרבות פיצויי פיטורים, דמי הבראה, דמי נסיעה, פדיון חופשות ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה והפרשות לקרן השתלמות. עם זאת, התמורה החוזית שקיבל התובע עלתה על העלות הכוללת של המעביד אילו הועסק כשכיר, ובכך קיזזה את הזכויות הסוציאליות. מכאן, שהתובעת לא הייתה זכאית לתשלומים כלשהם. בנוסף, דחה בית המשפט את תביעות התובע לפיצוי בגין הפסד השתכרות, תשלום עבור המצאות התובע, הגנה על חושפי שחיתויות, לשון הרע והוצאת דיבה, פיטורים שלא כדין והיעדר שימוע, פגיעה במוניטין ובחופש העיסוק ופיצוי לא ממוני. טענות התובע התיישנו מחמת התיישנות או חסרות שחר. הנתבע פסק מהתובע הוצאות משפט בסך 20,000 ₪. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.