תפ"ח 31343-04-19

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סעיף 13 לחוק האוסר על פרסום תיעוד חזותי וקולי של חקירות ללא אישור בית המשפט. איסור זה נועד להגן על כבודם ופרטיותם של אנשים המעורבים בחקירות, שכן הקלטות אלה עלולות להיות מזיקות במיוחד אם הן נחשפות. בית המשפט הדגיש כי תמלילי חקירות כתובים אינם נושאים את אותו סיכון לפגיעה, ומאפשרים איזון בין פרטיות לבין אינטרס ציבורי המעוגן בחופש הביטוי והדיון במערכת המשפט. שיקול הדעת השיפוטי מחייב לשקול את הפגיעה בפרטיות מול זכות הציבור לדעת, כאשר הכף נוטה לגופו של כל מקרה. במקרה זה, בית המשפט לא מצא סיבה ממשית לחרוג מברירת המחדל של איסור הפרסום, והגיע למסקנה כי ניתן לספק את האינטרס הציבורי באמצעות תמלילים כתובים או אמצעי תקשורת חלופיים כמו שחקנים, מבלי לפגוע בפרטיות. המבקש לא הוכיח עניין ציבורי משמעותי בתיעוד החזותי והקולי מעבר למצוי בתמלילים. בנוסף, הפרסום עלול לפגוע בעדים, לפגוע בכבודם או להפריע לחקירות מתנהלות ועתידיות. יש לציין כי בית המשפט הדגיש כי עדי המדינה, שנזקקו להגנה, התנגדו לפרסום, ובכך חיזקו את ההחלטה לשמור על פרטיותם וביטחונם. ככלל, פסק הדין העדיף את שמירת האיסור להגן על העדים ואת טוהר ההליך המשפטי, והמחיש את האיזון המורכב בין האינטרס הציבורי לזכויות הפרט בהכרעות שיפוטיות.