ב"ל 26312-08-12

תקציר

חוק הבטחת הכנסה והתקנות הנלוות אליו מגדירים "הכנסה" באופן רחב כך שיכלול תשלומים חוזרים שמקבל אדם, כגון קצבאות, קצבה או קצבאות, למעט חריגים מסוימים. החוק גם מתווה את ההליכים הקשורים לתשלומי יתר והשבת כספים אלה. במקרה זה, היה על בית המשפט לקבוע האם קצבת נפגעי האיבה שקיבל התובע לפי חוק הפיצויים צריכה להיחשב כ"הכנסה" לצורך חוק הבטחת הכנסה. בית המשפט קבע כי הקצבה היא אכן הכנסה לפי ההגדרה בחוק הבטחת הכנסה ובסעיף 2(5) לפקודת מס הכנסה, ועל כן החלטת המוסד לביטוח לאומי לכלול אותה בחישוב גמלת הבטחת ההכנסה של התובע הייתה כדין. בנוסף, אישר בית המשפט את זכותו של המוסד לגבות רטרואקטיבית את הקצבאות ששולמו ביתר, כמפורט בסעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי. עם זאת, המכון לא פעל בהתאם לנהלים הנדרשים בכך שלא העניק לתובעים זכות טיעון בטרם קיבלו החלטה סופית על פירעון החוב. לפיכך, הורה בית המשפט למוסד לשקול מחדש את חובת השבת החוב ואת אופן הפירעון, תוך מתן הזדמנות לתובעים להציג את טענותיהם. כמו כן, נאסר על המכון לפתוח בהליכי גבייה כלשהם עד לקבלת החלטה חדשה, ולשני הצדדים ניתנו 30 יום לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. ככלל, פסק הדין חיזק את הפרשנות הרחבה של המונח "הכנסה" ואת חשיבותה של ההגינות הפרוצדורלית בהחלטות הנוגעות לטובתו של הפרט.