ת"א 49356-01-21

תקציר

בית המשפט בחן את תחולתו של סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע לגבי מכתב ששלחו הנתבעים לתובעים, ובו נטען כי הוציאה דיבתם. סעיף זה מעניק חסינות לפרסומים הקשורים להליכים משפטיים, לרבות מכתבי התראה לקראת תביעה. החסינות נועדה להגן על זכות הגישה לערכאות ועל הערך הציבורי של שיטת המשפט, תוך איזון בין זכות זו לבין זכותו של הפרט לשם טוב. היקפה של חסינות זו רחב, ומשתרע על פרסומים הנוגעים להליכים משפטיים צפויים, גם אם אינם מתממשים. החסינות חלה ללא קשר לעוצמת התביעה הבסיסית או לזהות השולח. מטרתו להבטיח את חופש הביטוי בעניינים משפטיים ללא חשש מתביעות לשון הרע המצננות את חופש הביטוי. המכתב המדובר, ששלחו הנתבעים לתובעים, בדרישה לסלק את האחרונים מרכוש משותף, היה בבירור מכתב התראה המצפה לתביעה משפטית אפשרית. תוכנו, צורתו ונמעניו תאמו פרשנות זו. לפיכך, קבע בית המשפט כי הפרסום נופל בגדר הוראות החסינות שבסעיף 13(5). משכך, נדחתה תביעת לשון הרע בשלב מוקדם זה של ההליך. בנוסף, בשל השלב המוקדם של ההחלטה והסכום הגבוה של התביעה, חויבו התובעים לשלם לנתבעים את שכר טרחת עורכי הדין בסך 11,500 ₪, בתוך 15 יום.