ה"פ 44860-10-18

תקציר

המבקשים ביקשו לערער על צו פינויים מהמקרקעין שכבשו, בטענה כי בקשתם צריכה להתקבל, בין היתר, משום שהקרקע המדוברת הייתה בשליטתם בפועל במשך שנים רבות. עוד טענו כי הקרקע מהווה שכונה שאושרה על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה וכי הם נמצאים בשלבי הסדרה מתקדמים מול הרשות להתיישבות הבדואית בנגב, ולחילופין היה על הרשויות לנקוט בשיטת אכיפה אחרת. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקש לא הביא ראיות לזכות מוכרת כלשהי בקרקע, וכי הבקשה הוגשה מעבר למועד הקבוע בחוק. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי מועד הקמת המבנים על הקרקע אינו רלוונטי לבקשה, וכי טענות המבקש באשר למועד תפיסת הקרקע לא נתמכתות ונדחו בהחלטות קודמות. עוד קבע בית המשפט כי קיומם של הליכי תכנון אינו מקנה למבקש זכות כלשהי במקרקעין או מצדיק את מגוריו בהם. גם טענות המבקש בדבר אכיפה בררנית ומאזן הנוחות לא היו נתמכות ולא סביר שיצליחו. לפיכך, הבקשה לעיכוב ביצוע זמני נדחתה, והרשויות היו רשאיות להפעיל את סמכות הפינוי החוקית שלהן.