פר"ק 9880-09-18

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב ערעור על תביעת חוב על החלטת מפרק בעניין בעלות על ציוד ומכונות. המערערת טענה כי רכשה חלק מהבעלות במכונות ובציוד של חברת המערערת בשווי מיליוני שקלים. עם זאת, המפרק החליט כי השקעת המערערת בסך 3 מיליון ₪ נועדה לרכישת מניות החברה, ולפיכך סיווג אותה כחוב נדחה לפי סעיפים 6 לחוק החברות ו-248 לפקודת החברות. השופט מסכים עם החלטת המפרק ודוחה את הערעור, בנימוקים שונים. ראשית, השופטת תוהה על היעדר סימני זיהוי ספציפיים או רשימה מפורטת של הציוד והמכונות שנרכשו לכאורה על ידי המערערת, דבר חריג בעסקאות מסוג זה. שנית, היעדר דו"ח שמאות טרם הרכישה מעורר חשד, שכן שווי הציוד אינו ידוע בקלות. שלישית, היעדר הסכמות כלשהן בין המערערת לבין החברה בדבר זמינותה ופיצויה בגין השימוש במכונות מצביע על כך שתביעתה של המערערת אינה תקפה. בנוסף, העיתוי ההדוק בין הרכישה הנטענת לבין הקצאת מניות החברה למערערת מצביע על עסקה אחת, הסותרת את טענת המערערת. החלטת המפרק נתמכת גם בפסקי דין קודמים של בתי המשפט הנוגעים להעתקת פעילות החברה, בהם הייתה מעורבת המערערת. השופט מדגיש את ההתערבות המוגבלת בהחלטות בעלי תפקידים במהלך פירוק ואינו מוצא סיבה לערער על קביעתו של המפרק, במיוחד בכל הנוגע לממצאים עובדתיים. כמו כן, השופטת מסכימה עם סיווג החוב כנדחה על פי הדינים הרלוונטיים. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערערת מחויבת לשלם את הוצאות המפרק.