עמל"ע 53196-04-15

תקציר

פסק הדין מתייחס לעורך דין שנמצא כי גזל כספים מלקוחות, מר וגב' עוזיאל, שהעבירו לו כספים לצורך הסדר חוב. הלקוחות פנו לעורך הדין, שהיה ידיד המשפחה, לאחר שוועדת חסד רצתה לשקם אותו. בית הדין המשמעתי המחוזי פסק נגד עורך הדין, ותיאר מכתב המתיימר להראות כי הכסף הועבר בהקשר ידידותי כ"מלאכותי". בית הדין הארצי לערעורים משמעתיים אישר החלטה זו. עורך הדין ערער ישירות לבית המשפט העליון, בטענה כי פרשנות האירועים אינה נכונה וכי הוא לא יכול היה להגיע לדיונים או לקבל ייצוג בשל מצבו הכלכלי. הוא גם ערער על עונש ההשעיה של שמונה שנים, וביקש סיווג של רישיונו לעסוק בתחום שאינו קשור לכספי לקוחות. שופט בית המשפט העליון דחה את שני הערעורים, והסכים עם ממצאי הערכאות הנמוכות יותר לגבי העובדות וכי היעדרותו של עורך הדין וייצוגו העצמי אינם מצדיקים את מינויו לסניגור. השופט אישר גם את גזר הדין, שראה בו גישה מאוזנת בהתחשב בחומרת העבירה, וציין כי השעיה חלקית או מסווגת אינה ראויה במקרה זה. השופט הגיע למסקנה כי אין עילה להתערב בפסק דינו של בית הדין הארצי ודחה את הערעור, תוך השעיה של שמונה שנים.