פטנטים 319176/00

תקציר

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, אופיר אלון, החליט לקבל התנגדות של בעל סימן מסחר רשום, המונע את רישום סימן המסחר "לאונרדו ולנטינו". המחלוקת המרכזית נסובה סביב הדמיון בין סימן המסחר המילולי "ולנטינו", שכבר נרשם, לבין הסימן המבוקש "לאונרדו ולנטינו". על פי סעיף 11(9) לפקודה, כל סימן הדומה מדי לסימן רשום, הגורם לסכנת הטעיה, אינו כשיר לרישום. תוך יישום המבחן המשולש - מראה וקול, סוג הסחורה, מעגל הלקוחות וערוצי השיווק - קבע אלון כי קיימת סבירות משמעותית לבלבול צרכנים בשל רכיב ה"ולנטינו" המשותף בשני הסימנים, שהוא גם שם המשפחה המשותף להם. מסקנה זו הושגה למרות טענת המבקש כי יש לתת משקל רב יותר לקידומת "לאונרדו". בנוסף, התייחס אלון לפסק דין סטוליצ'ניה ולפסיקת "מדיון", והדגיש כי גם אם הרכיב המשותף אינו דומיננטי, הימצאותו של סימן רשום שלם בתוך סימן רשום אחר צריכה לעורר חשש להטעיה אפשרית. באשר לטענת המתנגד כי "ולנטינו" הוא סימן ידוע, הודה אלון כי נטל ההוכחה מוטל על המתנגד. בעוד שנטען לשימוש נרחב ולמוניטין של הסימן, לא הוצגו ראיות מוצקות, בעיקר לגבי היכרותו של הציבור הישראלי עם הסימן. לפיכך, לא ניתן היה לבסס את הטענה כי "ולנטינו" הוא סימן ידוע בהקשר של בגדים. מאחר שהמתנגד לא הוכיח את שמו הטוב של הסימן בישראל או את חוסר תום לבו של המבקש, נדחתה גם הבקשה לתחרות בלתי הוגנת. זאת ועוד, נדחתה בקשתו החלופית של המבקש לשימוש מקביל, שכן לא התקיימו התנאים לחריג כאמור, לרבות היקף השימוש ותום הלב. לבסוף, אלון הדגיש כי קבלת ההתנגדות אינה מגבילה יתר על המידה את חירותו המסחרית של המבקשת, אלא מהווה מנגנון הגנה סטנדרטי לסימני מסחר רשומים. משכך, נדחתה בקשת סימן המסחר מס' 319176 של "לאונרדו ולנטינו", והמבקש חויב לשלם למתנגד הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 22,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.