עפ"ג 1576-02-18

תקציר

לאחר שעיינו בערעורו של המערער, במסמכי ההעסקה ובתסקיר שירות המבחן, הגיעו השופטים למסקנה כי יש לקבל את הערעור ולבטל את הרשעתו של המערער בגניבה ממעסיק. הם הכירו בחומרת העבירה, אך גם הודו כי מדובר במקרה ברמה נמוכה יחסית של אירוע חד פעמי וסכום כסף קטן. השופטים קיבלו את המלצת שירות המבחן כי יש לוותר על הרשעתו של המערער כדי להימנע מפגיעה בלתי מידתית בסיכוייו העתידיים ובסיכויי השיקום שלו. גורמים מרכזיים בהחלטה זו כללו את עברו הנקי של המערער, אורח חייו הנורמטיבי, הבעת החרטה שלו והסיכון הקונקרטי לאבד את עבודתו הנוכחית עקב ההרשעה – עבודה שהייתה חיונית ליכולתו לפרנס את משק ביתו. החלטה זו התקבלה בהתאם לתיקונים האחרונים בחוק העונשין, המדגישים את חשיבות השיקום, ולדעת השופטים כי לסטיגמה הנורמטיבית של הרשעה יכולות להיות השלכות עונשיות. השופטת טאובר נחה דעתה כי מקרה חריג זה מצדיק ויתור על ההרשעה, ודעה זו נתמכה על ידי הנשיאים רון שפירא ועדי חן-ברק.