פש"ר 14712-10-03

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשת נושה לפתוח בהליכי פשיטת רגל נגד חייב. לחייב ולנושה היה קשר זוגי קודם. הנושה שואף לגבות חוב הנובע מפסק דין חלוט נגד החייב. על בית המשפט לקבוע האם הבקשה מתיישבת עם תכליתה החקיקתית של פקודת פשיטת הרגל, שהיא להגן על זכויותיו החוקתיות של החייב ולהבטיח שיטת פירעון זולה, מהירה ויעילה יותר. הפקודה מפרטת תנאים למשלוח הודעת פשיטת רגל, אך בית המשפט מפרש אותם כנתונים לשיקול דעת ולא מוחלטים. הוא משמש כ"שומר סף" לאישור בקשות שמטרתן באמת ובתמים גביית חובות ואינן פוגעות בזכויות החייב שלא לצורך. השופט בוחן באופן ממצה את מאמצי הנושה בהליכי הוצאה לפועל, ומוצא כי הנושה אכן ניסה סעדים שונים ללא הצלחה משמעותית. כמו כן, בית המשפט מצדיק את המעבר להליכי פשיטת רגל בשל המורכבות סביב העברת הזכויות הרכושיות של החייב לצד שלישי, דבר המצביע על כוונת מרמה אפשרית. הנסיבות, לרבות חוסר יכולתה של החייבת לממן את חיי היומיום שלה וחוסר תקינות פוטנציאלי של העברת הנכס, מביאות את בית המשפט לקבל את בקשת הנושה. ההחלטה נעשית על מנת להגן על האינטרסים של הנושה ועל זכויות החייב, תוך הבטחת גישה מאוזנת. הודעת פשיטת הרגל תשלח, והחייב יוכל לערער על ההחלטה תוך 10 ימים. בית המשפט אינו פוסק הוצאות לאף אחד מהצדדים.