ת"א 1790-08-19

תקציר

השופט דחה את התביעה נגד בית החולים המשפחה הקדושה בגין מותו של מטופל בשל היעדר ראיות לרשלנות וקשר סיבתי. השופט קיבל את דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט, ד"ר שחר, על פני דעתו של מומחה התובעים, פרופ' הלפרן. ד"ר שחר התעקש כי הטיפול בבית החולים היה נכון וייצב את מצבו של המטופל לפני העברתו למרכז רפואי אחר. השופט שקל ודחה התנגדויות שונות לחוות דעתו של ד"ר שחר, ומצא את עדותו אובייקטיבית ומקצועית. באשר לטענה כי בית החולים התרשל במתן מנות דם נוספות, קיבלה השופטת את טענתו של ד"ר שחר כי הטיפול היה ראוי וכי מתן דם ממילא לא היה מציל את חיי החולה. השופט גם לא מצא ראיות לרשלנות בתיקון הטובוס של החולה, שכן הראיות הצביעו על כך שהוא הונח כראוי. זאת ועוד, השופטת קבעה כי התובעים לא מילאו אחר התנאים לכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" להעברת נטל ההוכחה לנתבע. לבסוף הורה השופט לתובעים לשלם לבית החולים 10,000 שקל שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.