תפ"ח 37527-11-12

תקציר

הכרעת הדין דנה במהימנות המתלוננת והנאשם בתיק עבירת מין ואלימות במשפחה. עדותה של המתלוננת, שפירטה את האירועים שהובילו לביצוע העבירות באופן מסודר ומובנה, נתמכת בראיות חיצוניות, לרבות עדויות עדים ורשומות רפואיות, ונחשבת אמינה. מנגד, גרסתו של הנאשם לאירועים נעדרת היגיון ועקביות, ועדותו נמצאה בלתי אמינה. השופטת מדגישה כי לא תמיד ניתן לצפות מקורבנות עבירות מין להתנהג באופן רציונלי וכי אין לבחון את גרסאותיהם דרך אותה פריזמה כמו עדויות בתיקי עבירות אחרות. אי דיוקים מסוימים בין עדותה של המתלוננת לבין כתב האישום נחשבים חסרי חשיבות ואינם משפיעים על מהימנותה. השופט מתייחס גם לסוגיית מחדלי החקירה ומציין כי אמנם היו כמה מחדלים, אך הם לא פגעו ביכולתו של הנאשם להגן על עצמו, במיוחד לאור התשתית הראייתית האיתנה להרשעתו. בסופו של דבר, הנאשם מורשע בעבירות של כליאת שווא, איומים, תקיפת בת זוג, שיבוש חקירה, מעשה מגונה וניסיון למעשה סדום בנסיבות של אונס.