ע"א 157/85

תקציר

פסק הדין המדובר נסוב סביב חווה שנויה במחלוקת במושב שדה ורבורג. החווה הייתה בבעלות הוריו של המערער מס' 1 (המערער מס' 2 והמנוח דוד פלדמן), אשר התחייבו לתת את החווה במתנה לבנם (המערער מס' 1) וכלתם (המשיבה ורדה שדה). עם זאת, העברת החווה מעולם לא הושלמה בלשכת רישום המקרקעין. בעקבות מותו של דוד פלדמן ופרידתם של המערערת מס' 1 והמשיבה ורדה, החלו הליכים משפטיים בנוגע לתביעתה של ורדה לרשום מחצית מהחווה על שמה. עיקר המחלוקת נסובה סביב השלמת המתנה וביטול המתנה על ידי המערער מס' 2 לאחר מכן. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסק לטובת ורדה, והביא את המערערת מס' 1 ואת המערערת מס' 2 לערער על ההחלטה. בית המשפט העליון, בפסק דינו, התמקד בשלוש טענות מרכזיות שהעלו המערערים. הטענה הפרוצדורלית הראשונה בדבר היקף תביעת המשיב והדברים שנאמרו בדיון מקדמי נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי טענתו הראשונית של המשיב אכן משקפת את המחלוקת האמיתית. גם הטענה השנייה בדבר יכולתו של עזבון המנוח לחזור בו מהמתנה במקומו נדחתה, בהתבסס על העיקרון לפיו הסתלקות לפי סעיף 5(ב) לחוק המתנה היא זכות אישית השמורה לנותן בלבד. מאחר שדוד פלדמן לא חזר בו מהמתנה לפני מותו, עזבונו לא יכול היה לעשות זאת בשמו. הטיעון האחרון עסק באכיפת המתנה בנסיבות המקרה. המערערים טענו כי רישום מחצית החווה על שמה של ורדה אינו צודק, שכן המערער מס' 1 השקיע את חסכונותיו ואת כספי החברה בבניית בית בחווה לאחר פרידתו מוורדה. עם זאת, בית המשפט אישר את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הבית נבנה מכספו האישי של המערער מס' 1 ודחה את הטענה. משכך, דחה בית המשפט העליון את הערעור ואישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, והורה למערערים לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחה בסך 6,000 ₪.