רע"פ 5718/05

תקציר

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שדחה ערעור על פסק דין קודם של בית משפט השלום, נדחתה. המבקש, שהואשם בשימוש בחשבוניות כוזבות כדי להעלים מס, חתם על הסדר טיעון שבו הודה ב-40 עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, שהסתיימו בהרשעה. הסדר הטיעון כלל ביטול אישומים נגד אשתו והסכמה לטווח גזר דין, אך הסתיים בעונש מאסר של 36 חודשים בשל חבויות מס שלא שולמו וחומרת העבירות. בערעור טען המבקש ארבע נקודות: ענישה דיפרנציאלית למי שמתקן את עבירותיו, אופי החשבוניות הנדונות, אחידות בגזר הדין בהשוואה למקרים אחרים והתחשבות בנסיבות אישיות. בית המשפט המחוזי דחה טענות אלה, תוך שהוא מציין את אופי המרמה של החשבוניות ואת היעדר המשקל שניתן לנסיבות אישיות בעבירות כלכליות. בית המשפט מצא את הסדר הטיעון הראשוני מקל יתר על המידה, במיוחד כאשר המבקש הפר את תנאיו בכך שלא שילם את הסכום המוסכם. זאת ועוד, ההבחנה בין חשבוניות "פיקטיביות" לחשבוניות "זרות" נדחתה כבלתי רלוונטית להתחמקות שהוכחה. הבקשה נדחתה בסופו של דבר, שכן היא לא הציגה שאלות משפטיות חדשות משמעותיות או הצדקות לערעור נוסף, ובכך חיזקה את העיקרון לפיו ענישה היא מקרה ספציפי ומבוססת על נסיבות פרטניות. פסק הדין הדגיש את הרתעת העבירות הכלכליות והדגיש כי הקובלנה על חומרת הענישה אינה מצדיקה דיון חדש.