ע"א 399/81

תקציר

עניינו של המערער שנפגע בידי מחבלים וקיבל פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי פעולות איבה. לאחר מכן הגישה המערערת תביעת נזיקין כנגד המשיבים מבלי להשיב את הפיצוי או להגיע להסכמה בדבר השבתו. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, מה שהוביל לערעור הנוכחי. פסק דינו של בית המשפט העליון, שניתן על ידי ממלא מקום הנשיא שמגר, מקבל את החלטת בית המשפט המחוזי ודוחה את הערעור. על פי פסק הדין, תביעתו של המערער לפי חוק הנכות נעדרת שחר משום שלא עמד בתנאים הקבועים בסעיף 36(א)(5) לחוק הנכות (תגמולים ושיקום). לגופו של עניין, המערערת לא קיבלה את הסכמת פקיד התגמולים להשבת התשלומים וההטבות שקיבלו לפי חוק הנכות. הסכמה זו היא תנאי מוקדם למערערת לתבוע את המשיבים בנזיקין. בנוסף, המסמכים שהציגה המערערת לא הוכיחו די הצורך קיומה של הסכמה כזו. פסק הדין מפרש את החוקים הרלוונטיים ומדגיש כי אדם אינו יכול לקבל כפל תשלומים – מרגע שהמדינה פיצתה אותו לפי חוק הנכות, היא נכנסת לנעליו ורשאית לדרוש תשלומים מהגורם האחראי לפגיעה. זכותה של המדינה לתבוע פוקעת רק כאשר הנפגע מחזיר את התשלומים ומגיע להסדר עם רשויות הפיצוי. השופט שמגר מציין גם כי החזר תשלומים בפועל עשוי להיות דרישה, אם כי נקודה זו נותרת ללא הכרעה שכן היא לא נטענה על ידי כל הצדדים. בסופו של דבר, מאחר שהמערערת לא עמדה בתנאים הנדרשים, הערעור נדחה, והמערערת נושאת בהוצאות המשיבים, בסך כולל של 1,000 ₪ למשיב.