פש"ר 351/07

תקציר

לטענת המשיבים, הדירות הן באמצעות מתנה מהחייב – הנמצא בהליך פשיטת רגל – ובין אם באמצעות דיירות מוגנת, רשות בלתי חוזרת או רשות ללא תמורה. מנגד, טוען הנאמן כי על המשיבים לשלם דמי שכירות, ויש לקבוע את הסכום. המשיבים טוענים כי לבית המשפט אין סמכות לדון בתיק, וכי יש להביא את הנושא לבית משפט השלום במקום. עוד הם טוענים כי שכר הדירה כבר נקבע כאפס על פי החוק, וכל העלאה תהווה דמי מפתח, שיש להפחית בשליש. לחילופין, הם טוענים כי יש להם אישור בלתי חוזר לשהות בנכס, ואין לפנותם ללא פיצוי. עוד הם מוסיפים כי קבלת בקשת הנאמן תעדיף נושים רגילים על פני נושה מובטח, דבר שאינו צודק. הנאמן לא השיב לבקשה אך הצטרף לעמדת הנאמן בבקשתו במהלך הדיון. השופט קבע כי לבית המשפט לפשיטת רגל יש סמכות לדון בסכסוך, ובעוד שיש תועלת בהכרעה בבקשה להגדיל את הדיבידנד הצפוי לנושים, יש לדחות את ההכרעה בבקשה עד לסיום הליך אזרחי בנושא הדיירות המוגנת בבית המשפט המחוזי בנצרת. השופט גם לא מצא שחר בטענות המשיבים למתנה ולהרשאה בלתי חוזרת, וקבע כי הנאמן זכאי לדרוש דמי שכירות. ההחלטה בבקשה תישאר מושעית עד למתן פסק הדין בהליך בבית המשפט המחוזי, עליו יצטרך הנאמן להודיע לבית המשפט לפשיטת רגל. ההוצאות לא נפסקו לאף אחד מהצדדים.