ת"פ 4001/02

תקציר

שלושת הנאשמים הואשמו בהתפרעות בחברון ב-6 ביוני 2001, הפרעה לעבודתם של פועלים ערבים בהיתרים והתעמתות עם חיילים. הם הודו במחאה אך הכחישו טענות אחרות. השופט מצא את עדי התביעה אמינים, עדויותיהם עקביות ועדויות הנאשמים אינן משכנעות. השופט קבע כי הנאשמים התפרעו נגד הפועלים, קיללו אותם, יידו אבנים, ניתקו את ציודם ונלחמו בחיילים. למרות מצוקתם האישית של הנאשמים, השופט לא ראה בהחלטת התביעה להגיש נגדם כתב אישום שרירותי או ניצול לרעה של כוחם. השופט הרשיע את הנאשמים בהתפרעות, וקבע כי מעשיהם חרגו מהסטנדרט של "זוטות". השופטת ביססה את פסיקתה על עדויות עדי התביעה, שהיו אמינות, בעוד שגרסאות הנאשמים היו תפוסות ולא אמיתיות. האירוע התרחש כאשר הנאשמים, מבלי לוודא זאת, כי הפועלים נעדרים אישורים ומהווים סיכון ביטחוני. השופטת הדגישה את תפקידם הפעיל של הנתבעים, למרות שנאשם #1 ניסה לטעון אחרת. פסק דין זה התקבל לאחר בחינה מדוקדקת של העדויות ומציאת גרסת התביעה מהימנה.