ת"פ 9173-08-12

תקציר

השופט פותח בהתייחסות לטענות הנאשמים בדבר שיהוי התיק, שפגע לכאורה ביכולתם להתגונן. השופט מציין כי אמנם היה עיכוב מסוים בהליכים, אך הוא לא היה משמעותי דיו כדי להצדיק את ביטול כתב האישום, במיוחד בהתחשב בתרומתם של הנאשמים עצמם לאורך החקירה באמצעות התנהגותם המניפולטיבית והמשבשת. השופטת דוחה גם את הטענה כי אי תפיסת פנקסי חשבונות מסוימים פגעה בהגנה, שכן הנתבעים לא ניהלו רישומים תקינים ולא הוכיחו כל נזק מהותי שנגרם מאי תפיסת ספרים אלה. באשר לאישום הראשון, השופט מודה כי היה יסוד להאמין שניתן היה לכלול אותו בכתב אישום קודם הקשור לפרשת ישראמקו, אך בסופו של דבר מגיע למסקנה כי ההחלטה להפריד בין האישומים לא הייתה פגם יסודי. השופט דוחה גם את טענות הנאשם בדבר "כבר נשפטתי" וסיכון כפול, שכן האישום הנוכחי מכיל יסודות עובדתיים שונים מהתיק הקודם, למרות חפיפה מסוימת. בהמשך מתייחס השופט לטענת הנתבעים בנוגע ליועץ המס שלהם, שלטענתם לא פעל כראוי והיה צריך לחקור אותו. השופט קובע כי אמנם התנהלותו של יועץ המס הייתה רשלנית, אך היא לא עלתה לדרגת חשד פלילי, במיוחד בהתחשב בכך שהנאשם לא מסר ליועץ את כל המידע הרלוונטי. השופט דוחה גם את טענות הנאשם על כך שהוצג באור שלילי ועל רדיפה מצד הרשויות. השופט מציין כי הנאשם לא הביא ראיות מספיקות לביסוס טענות אלה וכי ההליכים נגד הנאשם נפתחו על בסיס חשד להתנהגות פלילית, ולא על בסיס רצון כלשהו לרדוף. לבסוף, השופט מרשיע את כל הנאשמים בעבירות בהן הואשם כתב האישום המתוקן, למעט נאשם 1, שלא הורשע בעבירה לפי סעיף 220(4) ביחס לאישום הראשון.