סע"ש 9623-04-14

תקציר

התובע, רואה חשבון במקצועו, עבד עם הנתבעים שנים רבות וטען כי הוא עובד של הנתבעים ולכן זכאי מהם להטבות עובדים ולפיצוי כספי. עם זאת, השופטת קבעה כי התובע אינו עובד אלא שותף או נותן שירותים עצמאי. השופטת ביססה החלטה זו על מבחנים שונים שהוכרו במשפט העברי לקביעת טיבם של יחסי העבודה, ובהם מבחן האינטגרציה, מבחן הפיקוח, מבחן היחסים האישיים, אמצעי התשלום וניכוי המס ותפיסת הצדדים את מערכת היחסים ביניהם. השופט נתן משקל רב יותר למבחנים האחרונים, שכן מבחן השילוב לא היה מכריע לחלוטין במקרה זה. השופטת ציינה כי התובע התקשר עם הנתבעים במספר הסכמים, בהם הוגדר במפורש כשותף או נותן שירותים, והתובע אף התנהל כעצמאי לצורכי מס. יתר על כן, התובע לא מחה או דרש הטבות לשכירים במהלך התקשרותו ואף בחר לבנות לעצמו תוכניות חיסכון כפי שהיה עושה עצמאי. עוד קבע השופט כי לתובע שליטה משמעותית בעסק, הוא יכול היה לחתום על מסמכים חשובים, ולא היה מפוקח כמו עובדים מן המניין, מה שמעיד יותר על מעמד של שותף או קבלן עצמאי. לפיכך, דחתה השופטת את בקשת התובע להכרה כעובד ולפיכך דחתה את כל תביעותיו הכספיות כנגד הנתבעים. השופט דחה גם את התביעה שכנגד של אחד הנתבעים, בקובעו כי היא לא הוכחה כראוי ונעדרת סמכות. התובע חויב בהוצאות המשפט של הנתבעים, בסך 30,000 ₪, ובהוצאותיו המשפטיות בסך 10,000 ₪.