בד"מ 69/03

תקציר

פסק הדין מזכה את הנאשמת, עורכת דין במקצועה, מעבירות אתיות שהוגשו נגדה על ידי עורך דין עמית, המתלוננת. המחלוקת נבעה מחשבון נאמנות משותף שניהלו שני עורכי הדין בתיק בבית המשפט. הנאשם הואשם בכך שהשמיע אמירות בלתי הולמות בנוגע לקשייה הכלכליים של המתלוננת ולחובותיה, אשר פגעו לכאורה בשמו הטוב והיוו התנהגות בלתי ידידותית, המהווה הפרה של כללי האתיקה המקצועית. הדברים נאמרו בתקופה של מתיחות בין עורכי הדין, סביב ערעור על פסק דין לטובת התובעים המיוצגים על ידי המתלוננת. בית המשפט קבע כי דבריו של הנאשם, אף שאינם אידיאליים, אינם בלתי אתיים. היו לה חששות לגיטימיים לגבי גורל כספי הנאמנות וחובות הנאמנות שלה כלפי הלקוח שלה, בית המשפט והתובעים, במיוחד לאחר שנודע לה על העיקול על נכסי המתלוננת. בחירת השפה של הנאשם, אף שאינה מנומסת, הייתה רלוונטית להקשר ולא הצביעה על כוונת זדון. יתר על כן, התנצלויותיה בפני המתלוננת, במיוחד אלה שיזמו באופן ספונטני, הפגינו כנות והפחיתו את חומרת המקרה. בית המשפט הגיע למסקנה כי התנהגותה של הנאשמת לא חרגה במידה מספקת מאמות מידה מקצועיות כדי להוות עבירה אתית, ולכן היא זוכתה מכל אשמה.