ע"א 5403/90

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת שעסק בסכסוך חוזי בין המשיבה שביצעה עבודות בנייה לבין המערערת, מי ששכרה את שירותיה. הטענה הראשונית נבעה מחילוקי דעות באשר לכספים המגיעים למשיב, שהובילו להסכם פשרה שהתווה נוסחה לחישוב עליות המחירים. משהתגלעו חילוקי דעות באשר לאופן החישוב, עתר המשיב לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן פסק דין הצהרתי בדבר החישוב הנכון ולחילופין ביקש לבטל את הסכם הפשרה. בעוד שהמערערת הסכימה לאפשרות השנייה, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשתו העיקרית של המשיב. בערעור קבע בית המשפט העליון כי ככלל, בתי המשפט אינם יכולים לפרש מחדש או להבהיר פסקי דין לאחר שניתנו, אלא בנסיבות מוגבלות. אלא שבמקרה דנן נעתרה המדינה לבקשת המשיב להבהיר את פסק דינו הקודם. בנוסף, בית המשפט קבע כי אכיפתו וביטולו של חוזה בדרך כלל מחריגים זה את זה, אך במקרה זה, הבקשה החלופית לביטול אינה משפיעה על התוצאה, שכן הסעד העיקרי ניתן. זאת ועוד, הסכם הפשרה וההודעה הנלווית של באי כוח הצדדים לא הותירו מקום לבחינה מחודשת של חשבונות קודמים, וכל טעות בחשבון מס' 35 לא הצדיקה חריגה מתנאי ההסכם. לפיכך דחה בית המשפט העליון את הערעור, אישר את החלטת בית המשפט המחוזי ופסק למשיב שכר טרחת עורך דין.