ת"א 41743-04-23

תקציר

פסק הדין דן בתקנות הנוגעות למסירת מסמכים משפטיים בישראל, ובפרט בתקנה 163(א) לתקנות, הקובעת כי יש להגיש מסמכים משפטיים לנמען עצמו, לעורך דינו או לבא כוחו המוסמך. הפסיקה מכירה בכך שנתבע יכול להגביל את ייפוי הכוח שניתן לבא כוחו וכי יש לציין במפורש את הסמכות לקבל כתבי טענות מבית המשפט. פסק הדין מתאר פסיקה קודמת הקובעת כי שאלת הסמכות המוגבלת היא עניין עובדתי הדורש הוכחה. בית המשפט בוחן את האישור שנתן הנאשם לבא כוחם, עו"ד אפורי. נקבע כי עו"ד אפורי היה מוסמך להיענות לדרישות התובע אך טען כי יש לו ייפוי כוח בעל פה עם סייג המגביל אותו מלקבל מסמכי בית משפט. בית המשפט מותח ביקורת על עו"ד אפורי על כך שלא סיפק תצהיר שיתמוך בטענותיו בדבר ייפוי הכוח המוגבל, מה גם שנטל ההוכחה מוטל עליו. בהיעדר כל ראיה קבילה, מגיע בית המשפט למסקנה כי התובע הגיש כדין את כתב התביעה לעו"ד אפורי כפי שהתמודד קודם לכן עם דרישות התובע. בפסק הדין מודגש כי החלטה זו אינה מחייבת את עו"ד אפורי לייצג את הנתבע בהליך וכי קביעת שירות כדין אינה מעידה על ייצוג. השופט מציין כי יש לשקול את השלכות ההחלטה על תאגידים בינלאומיים המנהלים משא ומתן עם גורמים ישראליים באמצעות עורכי דין מקומיים, ומומלץ לערוך ייפוי כוח בכתב עם הנחיות מפורשות. לבסוף, בית המשפט אינו מוצא צורך לדון בעתירות החלופיות ומחליט כי כתב התביעה הוגש כדין לנתבע באמצעות עו"ד אפורי. ההחלטה מתקבלת ללא צו להוצאות, והתיק יתנהל בהתאם.