תא"מ 26251-07-15

תקציר

התובע, אורי, הסובל משיתוק מוחין ונעזר בכיסא גלגלים, תבע יחד עם הוריו חברת לונה פארק פרטית בגין אפליה על רקע מוגבלות. אורי נמנע על ידי עובדי החברה לרכוב על שני מתקני שעשועים בשל שיקולי בטיחות הקשורים למוגבלותו. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות הופר לטענת התובעים, שדרשו פיצויים בסך 75 אלף שקל. ההגנה טענה כי הם פעלו כדין ובהתאם לנוהלי הבטיחות, וכי ההבחנה שנעשתה הייתה סבירה ומתבקשת. בית המשפט בחן את המקרה בהתבסס על נורמות ההפליה שבחוק שוויון זכויות, יחסי הגומלין בין חובת הזהירות לבין החובה לנהוג באופן שוויוני, והמידתיות בין העלות להשגת שוויון לבין התועלת המופקת ממנה. נפסק כי על הנתבעת מוטלת החובה למנוע סיכונים בלתי סבירים לפגיעה במשתמשים, ולפיכך היא יכולה לאסור את השימוש במתקנים אם קיים סיכון כזה. בית המשפט מצא כי הנאשם פעל בסבירות, שכן נכותו הנראית לעין של אורי מעוררת חשש סביר לשלומו, שלא ניתן לפתור ללא בדיקה רפואית. מאחר שהנתבעת לא נדרשה לערוך בדיקות כאלה, ואורי סירב להיבדק, הגיע בית המשפט למסקנה כי חזקת ההפליה הופרכה, ודחה את התביעה. בית המשפט אמנם הזדהה עם אורי, אך הדגיש כי ההחלטה התקבלה כדי להגן על ביטחונו. התביעה נדחתה, וכל צד חויב לשאת בהוצאות המשפט שלו.