סע"ש 24918-09-19

תקציר

התובע, עובד שעבד אצל הנתבעת למעלה מ-20 שנה, הגיש תביעה נגד מעסיקו בגין שכר והטבות שונות שלא שולמו. הדיון נסוב סביב שלוש שאלות עיקריות. ראשית, האם צו ההרחבה בענף הדפוס חל על עסקי הנתבעת – בית המשפט מצא כי לא כן, שכן עיסוקה העיקרי של הנתבעת היה ייצור והתקנת שלטים, והדפוס היה רק חלק מתהליך הייצור. שנית, קביעת שכרו של התובע והזכויות השונות המגיעות לו, לרבות פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, פדיון ימי חופשה, גמול שעות נוספות, דמי הבראה, הוצאות נסיעה, מענקי חגים ופיצוי בגין תלושים פסולים. השופטת פסקה לטובת התובע ברוב הסעיפים, ופסקה לו 81,398 ש"ח פיצויי פיטורים, 39,139 ש"ח בגין הפרשות לפנסיה, 34,606 ש"ח לפדיון ימי חופשה, 8,756 ש"ח כגמול שעות נוספות, 1,890 ש"ח דמי הבראה ו-10,000 ש"ח כפיצוי לפי חוק הגנת השכר בגין תלושים פסולים. סכומים אלה יצברו ריבית מיום הגשת התביעה ועד לפירעונם המלא. כמו כן נפסקו לתובע 25,000 ₪ שכר טרחת עורך דין בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. לבסוף, דן בית המשפט באפשרות להטיל אחריות אישית על הנאשם השני. התביעה נגדו נדחתה מאחר שלא הייתה יריבות משפטית בינו לבין התובעת, שכן זו לא הציגה טענות עובדתיות כלשהן נגדו, ולא הוכח שהוא בעל מניות בחברה. השופטת הדגישה את החומרה הרבה של ניכוי כספי עובד לצורך הפרשות לפנסיה ואי העברתם, אך מאחר שלא היו ראיות לשימוש לרעה באישיות משפטית או תרמית, מסך ההתאגדות לא הוסר במקרה זה.