בג"צ 5193/99

תקציר

למדינת ישראל יש היסטוריה של מתן הטבות ליישובים מסוימים, כולל אלה שלאורך קו העימות, בהתבסס על החלטות ממשלה וסטנדרטים שונים. בשנת 1998 מונה צוות בין-משרדי לעדכון רשימת יישובי קו העימות בצפון ולקביעת יתרונותיהם. הצוות החליט כי יישובים בטווח של תשעה ק"מ מגבול לבנון, הנמדדים ממרכז היישוב ועד גדר הגבול, יקבלו הטבות. עם זאת, החריג נעשה עבור נהריה, שמרכזה העירוני מרוחק מתשעה קילומטרים מהגבול. הממשלה אימצה המלצות אלה בשנת 1999. קיבוץ יחיעם, הממוקם כעשרה קילומטרים מגבול לבנון, ביקש ליהנות מהחלטות אלה אך הושמט מרשימת היישובים הזכאים. עו"ד רם פרייס טען כי ההשמטה אינה חוקית וכי קריטריון תשעת הקילומטרים אינו ראוי אלא שרירותי. בית המשפט הכיר בתוקפן של טענות אלה, אך בסופו של דבר אישר את החלטת הממשלה, תוך הכרה בשיקול הדעת המוקנה להם. השופטים הסכימו כי ניתן להטיל ספק בהיגיון שעמד מאחורי החלטות הצוות הבין-משרדי, אך הכוונה הייתה להיטיב עם יישובי הגבול. עוד טען פרייס כי חלקים מקיבוץ יחיעם, כמו גם דרכי הגישה אליו ובית הספר לילדים, נמצאים בטווח תשעת הקילומטרים. עם זאת, בית המשפט סבר כי אינו יכול לקבל טענות חלקיות אלה, שכן החלטת הממשלה סבירה ולא שרירותית, ולכן אין לפסול אותה. בעקבות זאת נדחתה העתירה שהגיש קיבוץ יחיעם.