עת"מ 47994-05-13

תקציר

העותר, נכה צה"ל 100%, הגיש עתירה נגד אגף השיקום במשרד הביטחון, בדרישה לתקן במספר תחומים את הנהלים הנוגעים לנכי צה"ל, החלים הן על העותר והן באופן כללי יותר. הנושאים העיקריים היו: 1. זכאות לסיוע אוטומטי נוסף לנכי צה"ל העוברים דיאליזה, ללא צורך בהערכה שנתית חוזרת; 2. ביטול הבחנות בהליכים בין העותרת לבין אלמנים ללא ילדים עם אותה מוגבלות; 3. תיקון הוראות מפלות בנוהל 80.18; 4. תשלום ביגוד חובה מיום קביעת הזכאות. העותרת הצטרפה לארגון נכי צה"ל כמשיבה. אגף השיקום הסכים לשקול מחדש את רכיב הסיוע הנוסף, בעוד חלקים אחרים בעתירה נדחו. בית המשפט הציע לאשר מדי שנה את משקולות הסיוע לעותרת, והארגון תמך בכך. אגף השיקום הסכים לכך, אך לעותר היו הסתייגויות. בית המשפט קבע כי הצעת המחלקה העניקה את הסעד המבוקש, והורה להם לפעול בהתאם, מבלי ליצור תקדים, תוך עיגון ההסדר בתקנות. בית המשפט דחה את טענת האפליה בהליך, ומצא את טענות העותרת עמומות, וכן דחה את התביעה לתשלום ביגוד רטרואקטיבי מחוסר תחולה מקדמית. התוצאה הייתה מעורבת; רק רכיב הסיוע הנוסף היטיב באופן ספציפי עם העותר, ואילו בקשות אחרות נדחו. גם בקשתו של העותר להוצאות נדחתה, שכן הוא ניסח את העתירה בעצמו ותוצאותיה היו מגוונות.