ת"א 30453-07-10

תקציר

התובעת, המקורבת לנתבעים, טענה כי היא זכאית למחצית דירה בבת ים ובית בראשון לציון שנרכשו מכספה. לגבי הדירה בבת ים לא הצליחה התובעת להוכיח כי הנתבע הסכים להעביר לה זכויות כלשהן. הראיות הראו את ההפך: הנתבע היה הבעלים היחיד של הנכס, והכסף ששילם התובע ליצחק עזרי היה מתנה עבורו, ולא רכישת זכויות בדירה. ההסבר החלופי של הנתבע – שהתובע נתן את הכסף מתוך דאגה למצבו הרפואי של עזרי – היה סביר יותר. באשר לבית בראשון לציון, מצא בית המשפט כי טענת התובעת כי הנתבעים הסכימו להעביר לה זכויות אינה מתיישבת עם הצהרותיה הקודמות כי הכסף הוא הלוואה להם. בעוד הנתבעים לא הצליחו להוכיח כי ההלוואה נפרעה במלואה, התובעת גם לא הצליחה להוכיח כי היא זכאית לרשום את הנכס על שמה. לפיכך הורה בית המשפט לנתבעים לפרוע את ההלוואה, שהסתכמה בסך 796,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום 4.2.05, והפרשי הצמדה וריבית מיום 23.3.09. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם לתובע סך של 21,500 ₪, המייצגים את יתרת ההלוואה שלא שולמה, בצירוף הפרשי הצמדה מיום 27.1.05 והפרשי ריבית מיום 22.3.09. כמו כן נדרשו הנתבעים לכסות את הוצאותיו המשפטיות של התובעת, בסך 60,000 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית.