בד"מ 63/20

תקציר

גזר הדין המדובר עוסק בשימוע משמעתי לעורך דין שהורשע במספר עבירות הקשורות לטיפולו בכספי לקוחות. העבירות כללו הלנת כספי לקוחות, הפרת חובת אמונים וחילול צ'ק. לעורך הדין עבר משמעתי קודם עם מספר הרשעות הקשורות ללקיחת כספים שלא כדין. המתלונן טען כי עורך הדין לא החזיר כספים בסך 39,000 ₪, ואילו הנמען טען כי הסכום המדובר לא צוין בתלונה וכי הסעיף הרלוונטי בכללים אינו חל על מקרה זה. השופט הכיר בחומרת העבירה של שליחת יד, שאינה מוזכרת במפורש בחקיקה, וקרא לשינוי חקיקה. תיקון 113 לחוק העונשין הופנה לקביעת העונש, שיכול לנוע בין השעיה לצמיתות לחודש השעיה. השופט שקל את פסקי הדין הקודמים במקרים דומים, כאשר העונש החמור ביותר הוא השעיה לצמיתות והקל ביותר הוא השעיה של חודש. השופט החליט על פשרה, וגזר על עורך הדין ארבעה חודשי השעיה בפועל וחמש שנות מאסר על תנאי, החל מ-1 בנובמבר 2022, כאשר הרוב הוסיף ארבעה חודשים נוספים של השעיה בפועל. גזר הדין כולל גם שלוש שנות מאסר על תנאי, במהלכן אסור לעורך הדין לבצע עבירות כלשהן הקשורות לעיכוב או לקיחת כספים שלא כדין, וכן עבירות הנוגעות לכספים המוחזקים בנאמנות או בפיקדון. השופט לקח בחשבון מספר גורמים מקלים, ובהם שיהוי ניכר בהגשת התלונה, היעדר נזק למתלונן, נסיבותיו האישיות של עורך הדין והיעדר הליך פלילי. ההחלטה התקבלה לטובת המתלוננת, כאשר הרוב החליט על החמרת הענישה בשל חומרת העבירות והשפעתן על תדמית מקצוע עריכת הדין. פסק הדין מסתיים בהדגשת חשיבות האמון בין עורכי הדין ללקוחות, והצורך בעונש שירתיע את עורך הדין ויגן על שמו הטוב של מקצוע עריכת הדין.