ת"א 53939-10-20

תקציר

השופט דחה את תביעת לשון הרע נגד הנתבע לאחר שהגיע למסקנה כי האמירות המדוברות אכן מהוות לשון הרע אך נופלות בגדר ההגנות הקבועות בחוק. באופן ספציפי יותר, השופט מצא כי הפרסום של הנתבע נועד להכחיש לשון הרע קודמת שפרסם התובע ולכן הוא מוגן לפי סעיף 15(10) לחוק איסור לשון הרע. בנוסף, קבעה השופטת כי הבעת דעה של הנתבע ביחס להתנהלות התובע בקשר עם אינטרס ציבורי מוגנת בסעיף 15(4) לחוק. פסק הדין נגע בקצרה גם במושג תום הלב ובטענת התובע כי הנתבע נעדר ממנו. למרות זאת, השופט פסק לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪, למרות בקשת התובע לוותר עליהם בהתחשב בנסיבות. השופטת נימקה זאת בכך שהדגישה כי ההליך והתנהלות שני הצדדים חייבו את הנתבע לשאת בהוצאות אלה להגנתו.