ע"פ 2/73

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בנאשם שתפס שתי כבשים שנדדו לרכושו על מנת לקבל פיצוי על הנזק שגרמו. הנאשם הורשע במקור בעבירה על סעיף 12א לחוק לתיקון דיני העונשין (עבירות מרמה, סחיטה ועושק) בגין החזקת הכבשים שלא כדין כנזק נלווה. עם זאת, בערעור לבית המשפט העליון זוכה הנאשם. בית המשפט העליון קבע כי פעולתו של הנתבע מוצדקת על פי הדין הישראלי, שכן לבעלים של נכס יש זכות לעשות דין לעצמו ולתפוס חזקה ברכושו ללא צו בית משפט בנסיבות מסוימות. זכות עתיקה זו, המוכרת בעולם ומכונה DISTRESS DAMAGE FEASANT, מאפשרת לבעל קרקע לתפוס ולעצור בעל חיים שפלש לרכושו שלא כדין עד שבעליו יפצה אותו על הנזק שנגרם. יתר על כן, בית המשפט הסביר כי זכות זו אינה מוחלטת וכפופה לסייגים, לרבות הדרישה כי על בעל הנכס לא לקבוע את גובה הנזק באופן שרירותי וכי אסור שהתפיסה תוביל להפרת שלום. במקרה זה, מאחר שהוסכם כי הנתבע תפס את הכבשה לצורך קבלת פיצוי בגין נזק לגיטימי, ובהתחשב בקשיים בנקיטת הליכים משפטיים פורמליים במקרים כאלה, הגיע בית המשפט למסקנה כי מעשיו של הנתבע היו מוצדקים. פסק הדין התייחס גם להלכה היהודית בעניין זה, והדגיש כי בעוד שעזרה עצמית אינה מומלצת בדרך כלל, ישנן נסיבות שבהן היא מותרת, במיוחד כאשר היא מאפשרת פתרון סכסוכים.