בג"צ 17/71

תקציר

בג"ץ קבע כי אין לו תפקיד בקביעת העובדות הביטחוניות המחייבות את גירושו של אדם מישראל או את המשך מעצרו, שכן זהו תפקידה של הוועדה המייעצת מכוח תקנות ההגנה. בית המשפט דחה את טענת העותרים כי צו הגירוש נגד העותר היה בלתי חוקי, שכן שר הביטחון מוסמך להוציא צו כזה מכוח תקנה 112 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945. בית המשפט הדגיש כי גירוש הוא אמצעי חמור, אך הוא נתון לשיקול דעתן של רשויות הביטחון ויש לבצעו באופן שיבטיח את שלומה וביטחונה של המדינה. העותרים טענו כי אופן הגירוש מסכן את חיי המגורש, אך בית המשפט מצא כי חזקה על רשויות הביטחון לנהוג כראוי. עוד הסכימו השופטים כי המלצת הוועדה המייעצת הייתה צריכה להיות מוגשת לממשלה, כפי שהורה בית המשפט בהחלטה קודמת, אך עניין טכני זה נפתר לאחר מכן. השופט עציוני הדגיש כי בית המשפט אינו יכול לשלוט בטעמים שעמדו מאחורי החלטת שר הביטחון להוציא צו גירוש. לבסוף דחה בית המשפט את העתירה, ביטל את צו השהייה הזמני והדגיש כי יש לבצע את צו הגירוש באופן שיבטיח את ביטחונו של המגורש.