ת"פ 5518/03

תקציר

הכרעת הדין מתבססת על איום שהשמיע הנאשם כלפי אשתו דאז בתקופה מתוחה בנישואיהם. האיום, לתפוס את מקומו של אלוהים ולהבטיח שאחות האישה תשב לה שבעה, הוכח מעבר לכל ספק סביר על סמך עדותה המהימנה של האישה. עדותה של האישה התקבלה כאמיתית ועקבית, בניגוד לגרסת הנתבע לאירועים, שנדחתה. התנהגותו של הנאשם במהלך המשפט, שהתאפיינה בהתפרצויות ובחוסר איפוק, תמכה אף היא בגרסתה של האישה. השופט הזהיר מפני הסתמכות על עדותו של עד אחד בלבד, אך בסופו של דבר הרשיע את הנאשם באיום, שנמצא בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין. מחדלי חקירה, לרבות אי חקירת בנו של הנאשם ועד אפשרי, לא נחשבו לגורמים מכריעים, שכן הם לא פגעו באופן משמעותי בהגנה ולא השפיעו על אמינות ראיות התביעה. השופט הרשיע את הנאשם בסעיף האיומים, תוך הדגשת אמת המידה האובייקטיבית שעל פיה נבחן האופי המאיים של ההודעות. ההחלטה התקבלה לאחר שקילה מדוקדקת של כלל הראיות ויישום סטנדרט ההוכחה הנדרש בתיקים פליליים.