ע"נ 409/08

תקציר

פסק הדין מקבל את ערעורו של תובע, המכונה המערער, אשר סבל מתסמונת דחק פוסט-טראומטית בעקבות מלחמת יום הכיפורים. פסק הדין מורה על פיצוי רטרואקטיבי של תביעת המערערת לקצבת נכות מתום מלחמת יום הכיפורים ועד ליום 20.12.98, מועד אישור ההטבות לראשונה. המערערת הגישה בקשה להטבות במקור בשנת 1977 אך נדחתה מחמת התיישנות. השאלה המרכזית הייתה האם מחלת הנפש של המערער מנעה ממנו לנהל את ענייניו ולהגיש תביעה מוצלחת. הכרעת הדין מכירה בכך שהמערער אכן סבל ממחלת נפש קשה לאחר המלחמה שהשפיעה על תפקודו, וכי מצבו לא השתפר במהלך השנים. מסמכים רבים מאותה תקופה, לרבות מסמכים רפואיים ועדויות, מציירים תמונה של מערער במצוקה קשה, שלא היה מסוגל לעבוד או לנהל את ענייניו הכספיים, ומצבו הנפשי לא אפשר לו לתבוע תגמולים. פסק הדין דן בסעיפים הרלוונטיים בחוק הנכות הנוגעים לתשלום תגמולים ובחריגים למקרים של מחלת נפש. מסקנתה היא כי המערערת עמדה בדרישות החריג ולפיכך עליה לקבל תשלומים רטרואקטיביים. פסק הדין מפרט גם פסקי דין קודמים שהיוו תקדים לפרשנות החוק באופן זה. בית המשפט מורה למשיב, הממונה על הפיצויים, לשלם למערערת את הוצאותיה בנוסף לתגמולים הרטרואקטיביים. למשיב 30 יום לקיים את ההחלטה, ואילו למערער יש זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.