עת"מ 24706-07-16

תקציר

העותר מבקש לבטל את החלטת המשיב המחייבת אותו לעבור בדיקה במכון הרפואי לבטיחות בדרכים (מראבד) כתנאי מוקדם לקבלת רישיון נהיגה לאחר תקופת פסילה ארוכה. העותר טוען כי ההחלטה אינה סבירה, נעדרת הצדקה ופוגעת בזכותו לחופש תנועה. כן הוא טוען לאינטרס הסתמכות המבוסס על הסדר קודם עם המשיב, אותו הוא מפרש ככזה שאינו מחייב את בדיקת מר"ב. המשיב, לעומת זאת, מנמק את החלטתו על סמך עברו של העותר בעבירות תנועה וטוען כי יש לדחות את העתירה מחמת אי מיצוי הליכים מנהליים. בית המשפט דוחה את טענת המשיב וקובע כי החלטת הרשות להפנות את העותר למראבד היא החלטה מינהלית הכפופה לביקורת שיפוטית. היא מוצאת כי לרשות יש סמכות חוקית לקבל החלטה כזו, אך עליה להפעיל אותה באופן סביר ובהתאם לעקרונות המשפט המינהלי. בית המשפט בוחן את סבירות ההחלטה ומגיע למסקנה כי שיקול דעתה של הרשות נתמך ברקורד התעבורתי של העותר ובצורך להבטיח את הבטיחות בדרכים. כן נקבע כי לא היה שיהוי מיותר וכי יש לאזן בין זכויותיו של העותר לחופש תנועה ועיסוק לבין אינטרסים ציבוריים. יתר על כן, בית המשפט מוצא כי הסדר הפשרה לא יצר אינטרס הסתמכות תקף משום שפרשנותו של העותר לגביו הייתה בלתי סבירה ולא הביאה להסתמכות מזיקה. בסופו של דבר, בית המשפט דוחה את העתירה אך ממליץ למשיב לקבוע את הבדיקה בהקדם.