ה"פ 65851-07-20

תקציר

התובע תובע את הנתבע בגין מחצית הבעלות ברכב, בטענה כי שילם מחצית מתמורת הרכב. הנתבע טוען כי הכסף שנתן התובע היה הלוואה או חלק מהתחשבנות ביניהם, וכי לתובע מעולם לא היו זכויות קנייניות ברכב. השופט מצדד בנתבע וקובע כי מספר ראיות סותרות את טענת התובע. ראשית, ההסכם עצמו מכיר רק בנתבע כקונה, ושמו של התובע אינו מצוי בשום מקום, אלא כמעביר חלק מהתמורה. שנית, טענת התובע כי בבעלותו מחצית מהרכב לא באה לידי ביטוי בהתנהלותו. הרכב נרשם על שם הנתבע בלבד, והתובע מעולם לא הצהיר על הרכב בפני גורמים רשמיים כלשהם, ואף לא נטל על עצמו כל אחריות של בעלות על הרכב, כגון ביטוח, תשלום כרטיסים או מיסים. בנוסף, התובע לא ביקש ביטחונות כלשהם בגין הסכום ששימש לכאורה לרכישת הרכב, ולא נקט כל פעולה כאשר הרכב היה תחת איום תפיסה. עוד חושד השופט כי התובע הוסיף לחוזה פתק בכתב ידו, זייף את חתימת הנתבע וניסח אותו באופן התומך בטענת הנתבע בדבר קשר עסקי, ולא בדבר זכויות בעלות ברורות. בסיכומו של דבר, השופט מגיע למסקנה כי התובע לא הצליח להוכיח כי שני הצדדים התכוונו לכך שיהיו לו זכויות בעלות כלשהן, ודוחה את התביעה לסעד הצהרתי. השופטת גם פוסקת לנתבע 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, שישולם על ידי התובע.