בר"ע 596/08

תקציר

פסק הדין מהווה אישור חלקי לערעור שהגישה הנתבעת על פסק דין קודם של בית המשפט האזורי בתל אביב. החלטת בית הדין האזורי צידדה בתובע, והורתה לנתבעת לשלם לתובעת פיצויי פיטורים, שכר עבודה עבור חודש ינואר 2004 ופיצוי הלנה מלא בגין אי תשלום החל מפברואר 2004 ועד לתשלום בפועל. הנתבע טען כי התובע התפטר ולא פוטר, אך בית הדין האזורי פסק לטובת טענת התובע כי הם פוטרו. זאת ועוד, בית הדין קבע כי על הנתבעת לשלם פיצויי פיטורים בגין כל תקופת העסקתה של התובעת, החל מחודש מרץ 1998, שכן התובעת עבדה באותו "מקום עבודה". לצורך הערעור הציגו הצדדים את טענותיהם בפני הערכאה הגבוהה יותר בנוגע להיבטים שונים של פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון החליט שלא להתערב בממצאי בית הדין האזורי בדבר זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים ולשכר, שכן הם התבססו על ראיות ועדויות מהימנות. בית המשפט העליון אף הסכים עם קביעתו של בית הדין האזורי כי התובע הועסק באותו "מקום עבודה" לאורך כל תקופת כהונתו, ובכך אישר את הכללת התקופה כולה בחישוב פיצויי הפיטורים. עם זאת, בית המשפט העליון מצא צדק בטענת הנתבע בעניין נזקי הלנה ונתן רשות ערעור בעניין זה בלבד. בית המשפט העליון קבע כי שגה בית המשפט המחוזי בפסיקת מלוא פיצויי הלנה, ותחת זאת תינתן לנתבעת הזדמנות להציג את הגנתה בעניין זה. כתוצאה מכך, פסק הדין של בית המשפט המחוזי התקבל באופן חלקי, והתיק הוחזר לערכאה נמוכה יותר לדיון נוסף בנזקי הלנה.