עת"מ 2445-11-13

תקציר

ביקורתו של בית המשפט לעניינים מנהליים על החלטת מוסד תכנון מוגבלת לעילות ספציפיות, והוא אינו פועל כערכאת ערר. בית המשפט לא יתערב בהחלטות תכנוניות ברורות לכאורה, אך עליו להתערב במקרה זה בשל חוסר סבירות. ועדת התכנון שינתה את החלטתה לאשר את הפקדת התכנית מבלי להצדיק שינוי זה או להתייחס אליו, וללא שינוי נסיבות. נימוקי הדחייה שניתנו – שמירה על קרקע חקלאית, הצורך בתכנון כולל והצמדת קירות – נשקלו לפני ההפקדה ואינם מצדיקים את שינוי ההחלטה. הוועדה גם שגתה בכך שהתמקדה בעבריינות בנייה מבלי לשקול כראוי שיקולים תכנוניים. בעוד שעבריינות בנייה היא שיקול רלוונטי, יש לבחון אותה בהקשר של נסיבותיו של כל מקרה. במקרה זה, הפגיעה אינה כה חמורה המצדיקה את דחיית התוכנית, במיוחד כאשר השיקולים התכנוניים העדיפו את אישורה. בנוסף, פעל העותר להכשרת השימוש ולתיקון עבירות הבנייה. לבסוף, הטענה בדבר חוסר סמכות לקבל את ההחלטה נדחית, שכן בא כוחו של העותר הצהיר כי לא עמד על טענה זו. משכך, מקבל בית המשפט את העתירה, מבטל את החלטת הוועדה ומאשר את התוכנית. הוועדה המחוזית תישא בהוצאות המשפט של העותר.