תא"מ 17732-05-20

תקציר

התובע, שבבעלותו אוטובוס שניזוק בתאונה, תובע את הנתבעת בטענה כי היא אחראית לנזק על פי תנאי ההסכם ביניהם. הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה משום שההסכם לא הוזכר בתביעה המקורית, ולא נתן להם הזדמנות להתגונן. השופטת מסכימה כי הטענה, כמו גם הטענה כי מדובר בהסכם אחיד, אינה מוזכרת בכתב התביעה ולכן דוחה אותה. כמו כן, לגופה של התביעה נדחים גם מן הטעם שתנאיו הברורים והחד-משמעיים של ההסכם קובעים כי התובעת לבדה נושאת באחריות לכל נזק שייגרם בקשר עם ביצוע ההסכם. השופטת מדגישה כי התובעת לא הביאה כל ראיה המצדיקה סטייה מפרשנותו המילולית של ההסכם. בנוסף, השופט קובע כי גם אם הנתבע היה אחראי, עדיין התביעה הייתה נדחית בשל אי הוכחת הנזק הנטען. ראיות התובע אינן מספיקות, ומסתכמות רק בחוות דעת של שמאי שלא הוכחה בנוכחות השמאי בבית המשפט או בחשבוניות או קבלות כלשהן בגין תיקוני אוטובוסים. יתר על כן, התובע אף לא הודיע לנתבע על התאונה עד שלוש שנים לאחר התרחשותה. לפיכך, השופט דוחה את התביעה ומורה לתובע לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪.