ת"א 30533-03-18

תקציר

התובע, שהיה מעורב בתאונת עבודה, תבע את הנתבעת בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה. הדיון התמקד בכמה סוגיות מרכזיות. ראשית, הוערך שיעור הנכות התפקודית של התובע, כאשר בית המשפט הגיע למסקנה כי הוא נמוך משיעור הנכות הרפואית שלו ויש לקבעו על 31.6%. שנית, הפסדי השכר הקודמים של התובע חושבו על בסיס שכרו טרם התאונה, תוך התחשבות בנכויותיו הזמניות ובתקופה בה הן השפיעו עליו. בית הדין פסק על סך של 102,525 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר. שלישית, נבחנה הפגיעה בפוטנציאל ההשתכרות של התובע, בהתחשב בגילו, השכלתו ועברו התעסוקתי. בית המשפט קבע את הבסיס לשכרו העתידי, ולאחר החלת שיעור הנכות התפקודית והיוון שלו, הגיע לסך של 643,016 שקל. הפסדי פנסיה, בסך 93,193 שקל, חושבו לפי 12.5% מהפסדי ההשתכרות בעבר ובעתיד. בית המשפט הכריע גם בתביעה לעזרה מאחרים, ופסק 35,000 ₪ עבור סיוע בעבר ו-160,000 ₪ עבור עזרה עתידית, תוך הכרה בעדותה המהימנה של אמה של התובעת לגבי היקף הסיוע שלה. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעת התובע להוצאות רפואיות וניידות, שכן הוא לא הביא ראיות מספיקות להוצאות שוטפות ולתדירות טיפוליו הרפואיים. הנזק הלא ממוני הוערך על בסיס הנכות הרפואית ותקופת האשפוז של התובע, וכתוצאה מכך נפסק פיצוי בסך 76,813 ₪ לאחר החלת ההשתתפות העצמית בפוליסה. נוכו מסכום הפיצוי הכולל, לרבות קצבאות המוסד לביטוח לאומי שקיבל התובע. בית הדין קיבל את טענת הנתבע כי על התובע לבחור בין קבלת קצבת נכות מעבודה לבין קצבת נכות כללית, וכפי שבחר באפשרות השנייה, יש לנכות את ההפרש בין הקצבאות. ניכוי נוסף בוצע בגין דמי הפגיעה שקיבל התובע מהביטוח הלאומי. בסופו של דבר סך הניכויים הסתכם ב-354,005 שקל. הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 756,541 ₪, הכולל את הנזקים הנזכרים לעיל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל. בנוסף, הנתבע נשא באחריות להוצאות התובע ושכר טרחת עורך דין, בסך 125,000 ₪, גם כן עם הפרשי הצמדה וריבית רלוונטיים. פסק הדין ניתן בהיעדר שני הצדדים, וזכותם לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון.