ת"פ 17237-02-12

תקציר

נראה כי גזר הדין המדובר קשור לתיק החזקת נשק בישראל, בו מעורבים שני נאשמים שהורשעו בעבירה. השופט פותח בהתוויית העקרונות המשפטיים המנחים את הפעלת שיקול הדעת השיפוטי בקביעת הענישה, שעניינה קביעת יחס מידתי בין חומרת העבירה, אשמתו של הנאשם והעונש בסופו של דבר. הערך החברתי המוגן הנפגע במקרה זה הוא שלום הציבור, וחומרתן של עבירות החזקת נשק מודגשת על ידי הפוטנציאל לאפשר עבירות אלימות נוספות. לאחר מכן מתעמק השופט במדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מסוג זה, תוך שהוא מציין מספר מקרים קודמים ואת העונשים שניתנו, הנעים בין 22 ל-66 חודשי מאסר. כמו כן נבחנות הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, כאשר השופט מדגיש את התכנון המוקדם והקשירת קשר הכרוכים בכך. טווח הענישה ההולם, לדברי השופט, הוא בין 30 חודשים ל-5 שנות מאסר. נלקחות בחשבון נסיבותיהם האישיות של שני הנאשמים, לרבות הרקע האישי והמשפחתי שלהם, עברם הפלילי ורמות שיתוף הפעולה והחרטה. לנאשם 1 עבר פלילי חמור פחות ונסיבות אישיות קשות, ואילו לנאשם 2 עבר עשיר יותר והוא ריצה בעבר עונש מאסר בפועל. השופט נוגע גם בשיקול ההרתעה ובצורך למגר עבירות הקשורות בנשק, שיש לו משקל משמעותי בקביעת העונש. בסופו של דבר, שני הנאשמים נידונים ל-30 חודשי מאסר, עם עונשים נוספים הכוללים קנסות, מאסר על תנאי ופסילה מלהחזיק רישיון נהיגה. לנאשם 2 הופעל גם עונש מאסר על תנאי קודם, כאשר מחציתו ירוץ במקביל לעונש החדש. השופט מסיים בכך שהוא מודיע לנאשמים על זכותם לערער על פסק הדין בתוך 45 יום לבית המשפט העליון. החלטה זו התקבלה לאחר ששקלה את כל הגורמים הרלוונטיים ואת הטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים.